תמיד היתה לי משיכה למטבח. עוד כשספר הבישול היחידי לילדים היה "ילדים מבשלים"  של רות סירקיס. הייתי אופה עם אמא את הרולדה עם הקצפת מהספר 'עוגות לכל עת'.  קוראות את ה'רצפט' בדפים המצהיבים עם הכתמים שהשפריצו מהמיקסר (שלפעמים כיסו איזו מידה או מילה חשובה).

זוכרת בגעגוע עצום איך הייתי יושבת עם מאמא טויה העירקית שלי במטבח הקטן בדירה שלהם בנווה מונוסון והייתי רואה אותה הופכת עם הידיים סמבוסקים מתוך מחבת עם שמן רותח בלי להניד עפעף. אח"כ היתה פורסת הכל על מגשים ומקפיאה למקרה שפתאום יגיעו אורחים או משפחה.

וככה גם אני תכל'ס. ממשיכה בגאווה את שרשרת הנשים המזינות של המשפחה והכי בעולם אוהבת לארח, לבשל ולאפות לאורחים, לחבריםות ומשפחה.

וזה עובד.

א.נשים אוהבים את האוכל שלי וככה אנחנו מתחברים. 

אני כל כך נהנית לשמוע שמישהי נהנית ממה שהכנתי.

לראות איך מישהו מתענג מהאוכל שלי ועוצם עיניים ועף

עם הזכרונות להודו או לאיטליה או למאמא הפרטית שלו.

​

אז אני יודעת שעשיתי טוב.